Thursday, March 19, 2015

post election thoughts


Yesterday was a black day for me, I was depressed and devastated after months of hard work and hope that this time we would finally rid ourselves of Netanyahu. And to think that his horrible racist statements in the last days were those that gave him the victory!  It killed me. 

 

Today I woke up and tried to think straight.

 

Here are my thoughts:

 

 Netanyahu has declared there will be no Palestinian state.
Without it, I don't see how we can acheive peace. If Netanyahu continues with his hard line policies , we run the risk of losing all our allies, including of course the US which the “bibi king” has already publically humiliated. There is also no doubt that the BDS (boycott Israel movment) will gain more and more momentum and supporters, and justifiably so. Abu Mazen will most likely go to Hague and to the UN, I assume he will succeed in gaining wide support for his initiatives, and this will isolate Israel more and more. As i like to say to my children, (usually regarding McDonalds), it's "shit de la shit".

Where do I see the positive side?

1.    Now it is clear where Israel's government formally stands, there is no way to masquerade anymore.

2.     Though Abu Mazen's international appeals to recognize Palestine may bother the Israeli government , they are in my opinion positive moves on his part that now stand much more of a chance of gaining wide international support, as well as support from the Israeli opposition, political and civil. 

3.    In these elections there were an enormous momentum of young people and old all working to change the government, there was a 72 % turnout at the polls, and much good energy that I believe will not be lost; it will be channeled to important grass roots work that will come to fruition when the time is right. Plus, I believe people will be less apprehensive about raising their voice in public and taking a stand, what was hardly present at all until now. i especially hope the artistic community will be more vocal and “get off the fence”. 
 
4.    There were many new and exciting coalitions created between Arab and Jewish citizens in Israel, that I believe will get stronger and stronger as we all unite against Netanyahu and his right wing policies.

 5.    Now that things are so bad, hopefully the international community will wake up and put more pressure on Israel to change its policies, this includes the Obama administration, which has been handling Israel with white gloves. I believe that attitude is harmful to Israel and to the region. America should be more assertive in making sure Israel enters into dialogue with the Palestinians and the moderates in the region immediately, with the goal of reaching an agreement in a limited time frame. Already this morning Obama said the US would recognize Palestinian claims on 1967  lines. The president also condemned Netanyahu’s shameful, cheap and racist election-day statements. Obama is a good man but has been too weak in regard to the Israeli-Palestinian conflict. Mr. President, you have two years, stop playing nice! We need you!!

 6.    Netanyahu is known to be an artist of deception. He has said many terrible and unforgivable things. But since he is so inconsistent, and such an opportunist, he may change his mind again now that he is in power and go in a positive direction . it’s not probable, but it’s not impossible. 

7.                                                              We, citizens of Israel, Jewish and Arab, who have a  different vision for our country than that of Netanyahu and his right wing allies, will have to unite and work harder and harder to save the soul of our country and the lives of our children.

8.                                                               I for one have no intention of giving up.

 

 

Tuesday, March 3, 2015

my prayer...

Shma Yisrael, Adonai eloheynu.
Adonai.
God.
Dear God,
Here i am , Achinoam, the little girl who went to Yeshiva in Riverdale and prayed fervently three times a day, who raised her voice in the song of songs, who raises her voice to this day to glorify the beauty of the human spirit and spread  "love your brother as you love yourslef",the best line you ever wrote, far and wide.
Please, God, i can't rememebr when i have felt such an urgent need to pray to you. God, elections in my beloved country are coming soon...i beg you to send wisdom and comassion to the hearts of our citizens, that they vote to RID our country of the destructive, arroganat, racist government of Benjamin Netanyahu and his cohorts.
Please, God, send them home! Send Bennet back to high tech where he can invent a new brand of cyber facism, send Lieberman to Putin, I'm sure there's a job opening for him there, send the settlers to the Negev where we could use their fervent enegy in building the desert economy and where they could volunteer to help bedouins,foreign workers and refugees, and most importantly, send Netanyahu and Sara to LA or wherever where they can live happily ever after off the millions Bibi will make as key note speaker in Sheldon Adelson's events, and stop insuting the intelligence of the entire world (oh, the speech in Congress! Got in Himmel!!) as they destroy everything that was ever good in my country.
Anything, God, but please don't let them gain power again! Our country is in such grave danger, my children's lives are in danger, our souls are in danger, the fundamental principles of Judaism we treasure are being prostituted, fear and hatred is being dripped like venom into the veins of our society, we are becoming monsters!
Please rid us of these evil men and women, who for the sake of power and fanatic mania are willing to bleed us all to death. It is they, not Iran, who pose the greatest threat to our future!
Help our citizens to elect an enlightened, responsible, compassionate and courageous leadership, dedicated to the well being of ALL our citizens, Arabs and Jews alike, dedicated to equal opportunites for ALL our children, and above all, Commited to PEACE. Leaders who have read the Israeli declaration of independence, who are wiling to stand behind the words of wisdom written there, who are willing to sacrifice personal pleasures for the greater good, leaders who are clean of hand and heart.
I beg you Lord.
 Amen.

Monday, March 2, 2015

Netanyahu's speech writer


Ladies and Gentlemen,

I am honored to be here today, representing the citizens of the state of Israel.

Be warned, this speech will surprise you.

First and foremost, I would like to thank President Obama, and the United States of America, for their undying support of the State of Israel from the moment of its conception to this day. I don’t know where we would be without your friendship.

Now I would like to speak directly to the entire Arab world, but most specifically to the Palestinians people, to our neighboring countries, to those who are already allies and those who will hopefully soon be, and to the people of Iran.

I would like, from this stage, to reach out my hand in Peace. Enough bloodshed, enough animosity. We have sacrificed ourselves and more horribly our children, their bodies, their souls, their minds, their dreams, their futures, for too many years on the altar of this senseless conflict. We are all children of Abraham and we should behave as brothers. I am here to take this first step, without looking back, without pointing fingers, without self-righteousness, without illusions. I know there is much animosity, much disagreement, there are real dangers threatening the entire region, dark forces at work striving to destroy our dreams of freedom and proseprity, of LIFE, but we must all work together to diminish these, and find common ground wherever it exists.

With you, the Palestinians, it has been too long we have been procrastinating. We would like to return, immediately, to the negotiation table, striving to implement the two state solution as I myself said in my now-famous Bar Ilan speech some years ago ; Israel and Palestine, side by side, in a symbiotic relationship, caring for each other,  sharing ideas, nurturing life, recognizing the fact that only if one side is allowed flourish can the other hope to do the same.

 

With you, members of the Arab league, neighbors near and far, we strive to reach an agreement that will include a just and fair solution for the Palestinians and security arrangements for Israel and the entire region, business relations and opened borders.  We must work together to fight extremism, to strengthen the region’s economic prospects, preserve and share our natural resources, enable every child to have access to clean water, food, shelter and above all an education with which she/he can build a life.

We can and should strengthen each other, protect each other, care for each other. It is our common interest.

Finally, to you, people of Iran , I say this: the nuclear threat has been hovering above all of our heads for too long, it is time to let go:

Let go of the megalomania, the paranoia, the lust for power and strength, the vocabulary of fear. Enough!

I propose we BOTH rid ourselves of nuclear weapons, and I include Israel in this equation. For if we work together to find common ground, with respect and an opened mind, if we agree to strive for peaceful relations, what need will ANY of us have of this horrible weapon of mass destruction? Why waste  time and money on such monstrous objects when we have so much to do with our resources, wisdom and cunning? We should be using them to supply our citizens with opportunities for livelihood and education, create sustainable energy, preserve nature, build infrastructure, promote equal rights and opportunities for all, and the list goes on and on.  

To summarize my offer:

1.    No nuclear weapons, for anybody in the middle-east.

2.    A regional agreement that will start with the Palestinians, and embrace the entire Arab world, wherever there are partners for dialogue, and I know they exist, backed and secured by the US and the international community as a whole.

I am willing to take the first, courageous step, in the name of my people, the citizens of Israel.

I believe we have no chance to survive in the region if we do not initiate a positive dynamic, one of good will and action, and I would like to lead this movement

 I have no idea if this plan, at this moment in time after all that has come to pass, will lead us to the fulfillment of our goals, but I do know, that continuing on the present  destructive track we are all on, will lead to our certain demise.

I do not know if I will be in office long, as elections are coming up. My words are not meant to serve me, but a higher ideal. I wish these words to be my legacy, continued by my successors and on into the future.

A future of life.

Thank you for your attention.

 

 

 

Wednesday, February 11, 2015

על הדרום, התגובות, הפחד והבחירות...


בתאונת הדרכים המזעזעת שהתרחשה בדרום לאחרונה, נהרגו 8 ונפצעו 29, כולן נשים ערביות שהיו בדרכן הביתה מתפילה בירושלים. כל מי שהיה נוכח במקום דיווח על מראות קשים, כמעט קשים מנשוא. הרוגים, פצועים, דם, צרחות, יבבות, הצער האנושי בהתגלמותו.  

אלא שלא רק בזירת התאונה התרחשה טרגדיה נוראית. מראה מזעזע באותה מידה נחזה ברשתות בפייסבוק: גולש צילם והפיץ עשרות תגובות של אזרחים ישראלים לאירוע הנוראי. והנה כמה ציטוטים:

"ערבים מסריחים, שימותו!" "איזה כיף, תנו לי חדשות כאלה כל יום!" "הלוואי וכל יום תהיה תאונה כזאת באוטובוס מלא ערבים".."שערבי אחד לא יישאר חי אינשאללה!" "אימהות של מחבלים!". 

הבטן מתהפכת נוכח אכזריות, אטימות ורשעות שכזאת. זוהי רק דוגמא אחת מיני רבות של גילויי גזענות נוראיים, ניאו נאציים ממש, הפוקדים את מדינתנו, התבטאויות המקבלות יותר ויותר תהודה ובעקבותיה לגיטימציה על ידי חברה חולה ואומללה, ולא פעם בגיבוי גלוי של בכירים בממשלה. אני יודעת מניסיון מר, מאחר ודברים איומים כאלה מוטחים השכם והערב גם בי אישית. 

התבקשתי לציין נושא שבעיני ראוי להיות המרכזי בבחירות הבאות עלינו...לטובה (אני מהססת לומר ״לטובה״ הגם שהטובה המיוחלת ברורה לי, החלפת המשטר הטרום פשיסטי ההרסני שמוצץ את לשד המדינה ומאיים להוסיף ולהקיז את דם בניה לשווא.) המתח בין תקווה לאימה מדיר שינה מעיני מאז הוכרזו הבחירות. לפיכך לא נדרשו לי יותר מעשר שניות בשביל לבחור את הנושא: התהליך המדיני המדשדש, הצורך הדחוף בהשגת הסדר עם שכנינו ועם כל הליגה הערבית, שיסלול את הדרך לתהליך שלום רציני רווי תקווה וכוונות טובות. תהליך שרק הוא יוכל להתחיל לעקור את נגע הגזענות הנוראי מקרבנו, ולהבריא את נשמתנו.
 

הו! אמרתי את ה"מילה"..שלום! אני נזכרת בילדותי כתלמידת ישיבה בניו יורק . האינדוקטרינציה שעברתי שם בענייני כשרות (בין היתר) היתה כה טוטאלית שבזמנו, האמנתי באמת ובתמים שאם אי פעם יקרב ללשוני בשר חזיר, השמיים יפתחו ברעם מחריש אוזניים וברק נוראי ירד עליי לכלותני. בישראל של 2015 , למילה "שלום" יש אפקט דומה ל״טריפה״ עבור חלק ניכר מהציבור. הקמפיין להקניית משמעויות אפלות, שליליות ומזלזלות למילה החשובה הזאת, שעיקרו מסע ההסתה נגד השלום, מציג את העוסקים והמאמינים בו כטיפשים הזויים במקרה הטוב, וכעוכרי ישראל ובוגדים בני מוות במקרה הרע. קמפיין זה נחל הצלחה פנומנלית שאין דומה לה. לדאבוני זוהי ההצלחה היחידה שאני יכולה לייחס לממשלתי הנוכחית שהשכילה להפוך עם נאור, מיוחד במינו, עתיר תרומות חסרות תקדים למורשת האנושית בכל תחום, לערימה מבוהלת  ובורה של פרנואידים גזענים (ושחצנים), ש"שלום" באוזניהם היא מילת גנאי. 

אם יש אם או אב בישראל שחושבים שילדם הרך איננו הבא בתור למלכודת המוות הערכית הזאת, הם טועים טעות מרה. אם יש מישהו שחושב שאפשר יהיה להמשיך לדבר על קוטג', מילקי ושאר ירקות ולזנוח את הבעיה הבוערת ביותר של מדינתנו - הסיכסוך עם שכנינו, הרי שהוא משלה את עצמו וסולל בכך את הדרך למלחמה הבאה. זהו כאמור סימפטום של עיוורון וסימום, בחסות הממשלה ובסיוע המדיה הנשלטת על ידה ועל ידי מקורביה.  

הדעה הרווחת שאני נתקלת בה היא: "ניסינו לעשות שלום, נתנו להם הכל (זה החלק שאני הכי אוהבת, שילוב של צדקנות, בורות והכללה) אין עם מי לדבר״, וכו... אני המומה בכל פעם שאני שומעת את הטיעונים הללו. ובכן, ניסינו? כן, אפשר לקרוא לזה כך, (אף שמאז רצח רבין אנחנו מנסים ובונים, מנסים ומשמיצים, מנסים ומשפילים. אכן ניסיונות מרהיבים!). נכשלנו? ועוד איך. גם שכנינו נכשלו. אז מה המסקנה?? נטפח את הפחד ואת השנאה בלבבות ילדינו ואז נשלח אותם אל מותם חדורי לאומנית משיחית ובלתי מתנצלת מבית מדרשו של נפתלי בנט , ואז נבכה על קברם?? האם זה הפתרון?? מה קרה לנו? נתקנאנו בקיצוניים שבשכנינו המוסלמים והחלטנו לייצר ״שהידים״ יהודים ?

 והאם מישהו לקח בחשבון שבעלי אינטרסים מוסרים מידע חלקי על ה"ניסינו" הזה? ומסתירים מעיני הציבור את כל היוזמות של הצד השני, ואת הייחס המזלזל והמבטל שהן זוכות לו מצידנו? האם לא עלה בדעתם של אזרחי ישראל , אשר חרדתם הגדולה ביותר היא להיתפס כ "פרייארים", שאולי עובדים עליהם? ושבכל מה שקשור לתהליך המדיני, טובתם וטובת ילדיהם איננה באג'נדה של אף אחד ממקבלי ההחלטות הנוכחיים?? 

באשר לי, הוריי חינכו אותי להמשיך לנסות גם משנכשלתי. לדבריהם כל רגע בחיים הוא הזדמנות חדשה ומקור לתקווה. המנצח, אומר אבי, איננו זה שמנצח רגעית, אלא זה שיודע לקום שוב ושוב אחרי שנפל. וכל זה לפני שהתחלנו לדבר על "ואהבת לרעך כמוך". ומי אמר שהדרך קלה? מי אמר שהפתרון פשוט? ברור שהוא איננו! אך מהי האלטרנטיבה? האידיאולוגיה הקומפקטית מבית מדרשו של הימין הלאומני המשיחי? שילוב של נכונות להקריב את ילדינו עבור ערימת רגבים, עם טיפוח גזענות, שנאה ואלימות לצד רגש עליונות ויהירות? גישה טוטאלית "עד כלות"...? מי יוכל בדעה צלולה לבחור באופציה כזאת?? 

 
השנה אני מציינת 25 שנות קריירה. מסע שלקח אותי סביב העולם. היה לי הכבוד לייצג את ישראל אין סוף פעמים, לפגוש גדולי עולם, מדינאים, אנשי רוח ואקדמיה, תרבות ואומנות. חזיתי בתופעות ובתהליכים מדהימים ומזעזעים כאחד ועשיתי תמיד כמיטבי להניף את דגל השלום כדגל המייצג את מדינתי האהובה, מדינת ישראל. 

השלום יפתח דלת לתהליכים החיוביים והחשובים ביותר שמדינתנו יכולה לקוות להם: הבראת חברתנו הנגועה בגזענות ובשנאה,  הקצאת משאבים ראויים לחינוך, משיכת השקעות מכל העולם , שגשוג תרבותי , שיווין הזדמנויות ויצירת הזדמנויות חדשות , שיוון מגדרי, והרשימה ארוכה. לא, אין הבטחות והדרך ארוכה, אך בהעידר שלום, מדינתנו תמשיך במדרון החלקלק שאודותיו כתב ליבוביץ, שממנו הזהיר אלברט איינשטיין, שעליו מדברים אפילו ידידינו הנאמנים ביותר: ישראל עלולה ליפול לתהום נוראי וחשוך של בידוד,של אלימות  וייאוש. 

רק אל תישארו אדישים.

Saturday, January 10, 2015

Gam Ani Charlie!

Thoughts for this morning. 
Nothing separates Muslim fanatics from any others. they are all brainwashed, miserable , and, as we so tragically saw once again, this time in Paris, often dangerous people. Israel and Palestine have their share of these sickos, Muslims, Jews and Christians alike, as does the USA (oh! plenty! of all shapes and sizes!), Europe is crawling with them, in fact, they are everywhere. BUT, they are STILL a minority. 

The demonstrations in Paris and everywhere filled my heart with hope, the refusal of the general population to sit back and ACCEPT this madness. I was also heartened by statements made by President Assisi in Egypt and President Rouhani of Iran!

NOW, where are the Religious Leaders?? yes YOU GUYS!!?? Were are you to UNEQUIVOCALLY CONDEMN those Religious leaders who fill these poor warped minds with filth masquerading as religion, those who rape the scriptures and holy books whose wisdom and depth were intended to improve the human condition, and turn them into instruments of hatred and killing, those who send young men and women to die selling them lies upon lies , sacrificing them on the alters of greed and fanaticism?
And where are our "fabulous" political leaders? yes, those who so effectively improve our economic conditions and bring peace and prosperity to all, etc etc, where are you?? to OUTLAW these religious leaders wherever they are?? just put them in Jail! including you Mr Rouhani! They are guilty of Incitement to murder!! 
I become infuriated when i see the "soft spot" people have for religion: oh, what a nice Jewish boy you see he's wearing a kippah? he must be nice. oh what a nice Muslim girl! you see, she covers her head? she must be good! oh, look , shes wearing a cross on her neck! she is a believer!! That is such Bogus! as if the clothes, the necklaces or the dietary practices of ANYONE are any indication of what kind of a human being they are?? In Israel we let Rabbis who have plainly proselytized Jewish supremacy, hatred and racism, roam free in the streets! not only that, we give them positions and budgets! then we ELECT them for office! that is nausiating! and needless to say, that happens in the Muslim world too, big time. And the same happened in the Christian world throughout history, in a bloody and horrible way, and is probably still happening. 
I am actually envious of the Christians. It seems their bloodiest times are behind them, after the massacres and butchering of the crusades, inquisitions etc etc, and now they have Pope Francis! oh, Pope Francis! a guy who would say: "you don't have to believe in God to be a good person! Some of the best people in the world do not believe in God, and some of the worst things are done in his name!"..OMG!!! i love this man!! so where is the parallel, someone of such power and influence who would say that, in the Muslim world? or the Jewish?? if someone can point him or her out, let me know. 


We Muslims and Jews are simply jealous of Christians. we want our OWN Dark Ages! let the streets flow with Blood, yallah!! Shariyah! Temple mount! Self righteousness and self glorification galore! 

i think we need a HUGE public, secular movement, Gandhi times 1 million, we should all get in the streets and PROTEST, like in Paris but EVERYWHERE! we want nothing to do with these religious fanatic sickos! they are not US! they do not represent our RELIGIONS, nor do they have anything to do with our MORALS, HOPES, DREAMS AND HUMANITY!

Yalla, let our voices ring!!!!

Wednesday, November 26, 2014

מפולין קל להיזכר בתוצאותיה הקטלניות של הגזענות


הגענו הבקר לפולין לסיבוב הופעות שמתחיל מחר.
 קל להיזכר, מהמקום הקודר והקר הזה, מה קורה כשעם שלם, לכאורה נורמלי, אנושי, שוחר תרבות וחפץ חיים,  נדבק בחיידק קטלני ונורא, חיידק הגזענות, שהולך ומכרסם בתודעתו, בתבונתו, באנושיותו, עד שהופכו למפלצת נוראית, אלימה, רצחנית. העם היהודי, שהיה אחד הקורבנות העיקריים והאומללים ביותר של הגזענות המכוערת הזאת, חווה בימים אלה, במדינה שהוקמו על חורבות אסונו הוא, טרנספורמציה דומה. לאט לאט, ולאחרונה פחות לאט, בגיבוי גורמים רבים, חלקם קיצוניים, חלקם ממלכתיים, ממשלתיים, דתיים ומסחריים, העם בישראל משנה את פרצופו, הגזענות מחלחלת לשפתו, לתרבותו, למערכת החינוך שלו, לחוקיו, לאמצעי התקשורת, לשיח היומי והגרוע מכל, לנורמה שלו...בצורה כה מבהילה שנראה שלא רחוק היום וחוקי נירנברג מעודכנים ינוסחו בעברית כלפי כל אדם שאיננו יהודי, ובכך נסיים תהליך ארוך ומסוכן שניבא אותו ישעיהו ליבוביץ' הגדול כבר לפני שנים: נהפוך בעצמנו זהים לאלה שהביאו עלינו את האסונות האיומים ביותר, במשך כל ההיסטוריה העצובה של עמינו. נהפך למפלצות.
למען האמת, אנחנו כבר שם.

ומי יקום ויזעק? מי יאמר חדל? מי ילחם על מה שנותר מאנושיותה וערכיה ההומניים של המדינה? על "ואהבת לרעך כמוך"?

אני מוכנה להילחם. למרות הקללות, האיומים, הרפש והבידוד. למרות ששמו אותי ללעג ולבוז, למרות כל הגועל נפש והפורנוגרפיה שיוצאים מפיותיהם של אנשים אומללים , מפוחדים וחלשים, שטופי מוח, קורבנות אינדוקטרינציה מסוכנת. ולמרות השתיקה הרועמת של חלק גדול מ"חבריי".

ואני לא לבד! יש רבים וטובים במדינה שנלחמים למען הטוב שבה, למען עתידה, גם בתנאים הקשים ביותר. אני תומכת בפועלם בכל רמ"ח איבריי: בפוליפוני מנצרת, בגלריה אום אל פחם, בקול אחד, בעמותת יד ביד, במכון הערבה, באגודת ווחד על אחד, בYala young leaders, בקרן החדשה לישראל, בלוחמים למען השלום, בנשים עושות שלום, בפורום המשפחות השכולות, בישראייד, בלקט, במרכז מעשה, והרשימה עוד ארוכה.

אני קוראת את התגובות המזעזעות על פי רוב לסטטוס   שלי בפייסבוק, שבו דיברתי על עמיר בניון ועל אגודת הסטודנטים הערבית יהודית, "ווחד על אחד".  (נכתב ב25.11.14)
הדבר היחידי שמעניין אותי להתייחס אליו הוא התחושה אצל חלק מהכותבים (השפויים יותר) ש"אין עם מי לדבר", בצד השני,  ולהכללות לגבי הערבים, כאילו הם כולם מקשה אחת, רוצחים בדם קר מבטן ומלידה.

זה אולי הדבר שמפריע לי יותר מכל.

ברצח הנתעב בבית הכנסת בירושלים בשבוע שעבר, שאותו ושכמותו יש לגנות בחריפות, נרצחו 4 בני אדם בסכינים, 8 נפצעו.

ברוך גולדשטיין רצח 29 בדם קר בעת תפילה, ופצע 125.

מחבלים ערבים חטפו שלשה בני ישיבה חפים מפשע ורצחו אותם.

מחבלים יהודים חטפו , היכו ורצחו את הנער מוחמד אבו ח'דיר, שרפוהו בעודנו חי.

ההסתה של גורמים מסוימים מהאסלאם הקיצוני נגד יהודים נוראית ומסוכנת.

גם גורמים מסוימים בעם היהודי מסיתים לשנאה לא פחות, כמו הרבנים גינזבורג וליאור, או ראש עיריית אשקלון, ובממשלת ישראל, בעת חקיקה גזענית ומסוכנת.  וכאילו לא די בכל זה,  אנחנו גם מסיתים אחד נגד השני...מי שמעוניין (ויש לו בטן חזקה) מוזמן לקרוא את אוסף הרפש שכתבו עלי ...הסתה לשמה, הסתה לאלימות וגם לרצח, מפיהם של יהודים. ואני בסה"כ אזרח אחד קטן. יש גם הסתה ברמה הרבה יותר גבוהה, כמו זאת שהובילה לרצח רבין.

אומרים ש"הם" שמחים כשאצלנו נרצחים.

אני קראתי פוסט בפייסבוק של מגן דויד אדום, שלאחר השריפה בעכו, בירך על מותם של הקורבנות הערבים! גם קראתי צהלות שמחה של יהודים כשאוטובוס התהפך ונהרגו 8 ילדים פלסטינים, בסגנונן "תרגעו, זה רק ילדים ערבים..תתפללו להרוגים, אחלה דרך להתחיל את השבוע"...

ומה בדבר השמחה הגדולה לאחר רצח רבין, בקרב יהודים כה רבים?

אומרים ש"הם" שולחים ילדיהם למות.

ומה אנחנו בדיוק עושים? מה זה "טוב למות בעד ארצנו"?  מה זה  פולחן המוות שלנו? מה זה ללמד ילדים בכיתה א על "ערך ההקרבה", לפי שיטת משרד החינוך ? עבור ארצנו מותר לנו למות אבל להם עבור ארצם אסור?

 למען ההבהרה: כל העסק הזה בעיני מטורף! אינני בעד למות עבור שום ארץ. שום אבן לא שווה את חייו של בני. עבור ערכים כמו חרות, כן. עבור שמירה על חיי אדם, כן. וגם, אך ורק אחרי שמיצינו כל אפשרות אחרת, כל קצה חוט היכול להוביל להידברות, להסכמה או לפחות לאי-לחימה בדרך להסכמה, לפיתרון בדרכי שלום. מה שלצערי, רחוק מלהיות המצב. 

אין לאף עם מונופול לא על צדק ולא  על רשע.  

אין לי שום סימפטיה לרוצחים, ערבים או יהודים, לא למסיתים ולא לאלימים.  אין לי שום דבר משותף עם ערבי או יהודי שמקדשים את המוות, את הדת או את הלאום, על פני חיי האדם באשר הוא.

מדינת ישראל יכולה לעצור את גל הגזענות, האלימות, ההתבהמות והדהומניזציה המתרחשת בגבולותיה.

אפשר. יש את הכלים, יש שותפים, יש דרך. הכול יש.
 רק רצון אין.

אנחנו מעדיפים להתחפר בעמדותינו הצדקניות, לבנות קירות של שנאה סביבנו, להתעסק בהאשמות, בביקורת על כל העולם אבל אף פעם לא על עצמנו. לאבד עצמינו לדעת. ואין אנו מוכנים לראות את הנולד: את האסון שאנו מביאים על ילדינו ונכדינו ועל המדינה שכה אהבנו. מיטב בנינו, שינקו מהארץ הזאת את הטוב שבה, ששרתו אותה שנתיים, שלש ארבע, לפעמים יותר... אט אט, חרש חרש, אורזים מזוודותיהם והולכים למקומות אחרים, נאורים יותר, שפויים יותר. לוקחים איתם את נעוריהם, את יצירתיותם, את האינטליגנציה שייצרה את  ה" start up nation"  שאנו כה מתגאים בו, ומשקיעים אותם בניכר. ומי שנשאר? נידון לחיות על חרבו, אדם לאדם זאב.
אט אט יתייאשו גם חברינו הטובים ביותר ברחבי תבל, אלו שתמיד תמכו ואהבו, ונתנו בנדיבות. את רוב האירופאים כבר איבדנו,  האמריקאים בדרך, ויהודים רבים, שדעותיהם לא תואמות את מדיניות הממשלה הנוכחית , יינטשו גם הם. באופן אירוני, בסוף נישאר רק עם הגרמנים..והאבנגליסטים צמאיי הארמגדון.

לשמחתי, כמו שציינתי בראשית דבריי, יש עדיין ארגונים רבים הפועלים למען השלום ולמען חברה שיוונית....אוהדי ישראל המדוכאים, המתוסכלים והמיואשים, מבפנים ומבחוץ, יכולים למצוא תקווה בתמיכה בפרויקטים כאלה. אני אישית עמלה על זה רבות, לכוון את ידידיי הרבים ברחבי העולם בדיוק למקום הזה, שבו אני עצמי נמצאת: להתרכז  בעשייה חיובית, לתמוך באלה הפועלים ללא לאות למען השלום.

הלוואי ויקרה משהו שיוציא את המדינה הזאת מתרדמתה, שכמו באגדת ילדותינו, יבוא נסיך וישבור את הכישוף הנוראי בין  מאה שנה  שהטילה עלינו מכשפה רעה...נתעורר פתאום, ולא נבין מה קרה לנו...

וכשנתעורר, הלוואי ולא נגלה.. שאיחרנו.

 

 

 

Saturday, October 18, 2014

the children, the pain and the piano.. from Jaffa to Gaza.

   Late last night i wrote a FB post abut a beautiful concert by the amazing pianist Liz Magnes at her home in Jaffa, where the aim was to raise money for the children of Gaza. 

This morning at 8am my friend Michel called and urged me to remove it as it had, in his words, offended many people, and that it might start a new wave of hatred against me. He claimed there were those who felt it was wrong to support the children of Gaza without at the same time supporting the children of Sderot or other cities in Israel which had been hurt by the war, and that I was “crazy” for waking up the dragon. He was worried about me,   

When Michel called I was reading a book with my daughter in bed, enjoying the soft morning sunshine and savoring the last hours with her  before leaving for two weeks of concerts in Italy, a difficult and emotional moment for me. I was much too preoccupied and exhausted (I had packed till 2 am) to argue with him and I knew he meant well (Michel is a real friend) so I removed the post, but I felt very bad about doing so and the feeling has been gnawing at me all day, as my heart and conscience will not allow me to simply “let it be”.  

This feeling has lead me to write the following lines.

Over the 25 years of my career i have volunteered endlessly for children everywhere, and for the children of Israel more than any. I have sung for cancer associations, hospitals, special homes for battered women and their children, for blind children, deaf children, mentally disabled youth , I have helped raise money, I have visited, done workshops, taken photos, shaken hands, hugged, kissed and what not. And I have sung for soldiers, sung in bomb shelters, sung for bereaved parents, on and on the list goes.  Believe me, I am not exaggerating. I practice what I preach…”love your brother as you love yourself”. I do not flaunt these things or boast of them (and it annoys me that I am doing so now), and I do not document myself obsessively, I simply do the job.

When Liz Magnes wrote and said she was organizing this small get together at her home , I was thrilled. I have long wanted to hear Liz play live (she is amaaaazing!), and  thought, how wonderful to be able to help children  while I’m at it, even if the help is modest and symbolic.

Had I been approached by Liz or anyone for that matter, to do the same for the children of Sderot, I would act in exactly the same way. But none such opportunity presented itself last week. So, what should I have done? Refused to come to Liz’s little concert because there was no “balancing event” to give it legitimacy?? Or, attended but kept it to myself, because it might offend someone?? My whole career has been a long series of offensive events, from singing for the Pope to singing for peace to singing with Arabs to singing in general (if you’re an ultra orthodox male) …is that reason to shut up??
 I find the whole issue mind boggling.

I am asking myself why it is so difficult for some people here in Israel to support a simple act of charity and compassion towards children who are suffering, our neighbors’ children?  If for example, I would be raising money for the children of Africa, would that be ok? Or orphans in Russia or neonates in Naples? (I have raised money and volunteered extensively for all three…as good will ambassador of th UN organization FAO, Amnesty International Special Ambassador , Cavalliera de la Republica Italian , etc). I imagine nobody would find it offensive, on the contrary.

But the children of Gaza?? “Shame on you!” I am told, “they are the enemy!! How dare you show compassion towards them!? Do you think they’d show compassion towards you?? they'll slit your throat! You fool! Stick with your own kind! Israel Hater!! And anyway, the money goes to Hamas who build tunnels to kill your children” (some add, “I hope Hamas kills you and your children, Arab Lover”. Nice people.)

I feel truly sorry for people who think that way. I understand their hearts and minds are crippled by fear (some justified), tainted with prejudice and cynicism, and handicapped by short shortsightedness. Further, I suppose, they think that helping the children of Gaza means admitting in some way that we are responsible for their ill fate.

So here is a step by step analysis of the situation as I see it, and an explanation for why I choose not to delete the children of Gaza from my volunteering and raising money list:

1.   1.  People from Gaza are treated in Israeli hospitals every day. Why? Because we can. Because we have the know-how, the infrastructure, the manpower. Because despite what governments think and do, people exhibit humanity! I am proud if that. I heard that Abu Mazen’s wife was treated in an Israeli hospital not long ago! I am proud of those hospitals, those doctors (like my husband!), those nurses, who help save lives for the sake of humanity. I don’t think they say to themselves: “hmmm well, I haven’t helped a Jewish Israeli today, so I can’t help a Gazan. Sorry”. That would be ridiculous. And the hospitals are just the beginning! There are endless Israeli initiatives to help rebuild Gaza! From humanitarian aid to building products to technology, etc. I am asking all my critics: why are you not PROUD of this fact?? You should be! the same goes for raising money for the children of Gaza! I am proud to be part of a society that can and will do something like that!

2.    2. The 500 children who were killed in the Gaza offensive, and the 3000 that were wounded, were most likely not armed terrorists or serial killers. They were caught in the cross fire, just like any of us could have been. They are not the enemy. The enemy, as I have stated many times before is anyone who chooses death over life, anyone poisoned by extremism and fanaticism, anyone unable to speak any language but violence, both verbal and physical, and that goes for Arabs, Jews or whomever. A child is a child; I have three of my own and feel deeply for every single one on the planet. Every child is born pure of heart; hatred is not natural to the human species. I have always, and will always, do everything I can to secure a better future for ANYONE’s children.

3.   3.  Recognizing the pain of another does not eliminate your own pain. Recognizing the other’s tragedy does not erase or diminish your OWN tragedy. Recognizing the Palestinians struggle for independence and their right to self-definition within their own territory does not cancel your own right to all of those things. And admitting you are to blame for the loss of human life does not mean the other side does not share this blame. Self-righteousness and defensiveness, without the courage to reach out, will lead us nowhere.


4.    4. Yes, it is true that for the moment, no Palestinian organization will jump up and help the children of Sderot on the border with Gaza. On the other hand, if a Palestinian state existed, if we were two equal entities entangled in battle, I am sure citizens from the other side would feel confident and strong enough to reach out beyond the fence, just as I do. For the moment, sadly that is not (yet) the case. 

5.   5.  For whomever the purely humanitarian, compassionate and human-empathy considerations are not enough, consider that our well being (including the children of Sderot!) depends on the well being of our neighbors, whether we like it or not. Healthy children with a roof over their heads, with a chance for an education and a future, are less likely to grow into blood thirsty terrorists. It’s simple really.


6.    6. Anyone who has ever been involved in fundraising knows that you ALWAYS take a risk putting your money into the hands of strangers that you HOPE will get it to the needy. Unfortunately, there is often corruption, as a result which money falls into the wrong hands, and no country is free of this illness, including Israel. So yes, there is a chance some of the money might being kidnapped by Hamas. But is that a reason not to try and raise it? No. Is the fact that Africa is full of corrupt tyrants reason not to help the children of Africa? No.

I will end with something beautiful that Gil Dor once told me.

The Hebrew word for responsibility, “Achrayut”, has at its core the word “acher”, which means “the other, the different one”.  Responsibility is intrinsically linked to our relationship with “the  other”, the one that is different from us, it is he/she we must be looking out for, whether or not that sentiment is reciprocated.

I believe only if we create a positive dynamic, only if we give a personal example that will set the butterfly wings in motion, as tiny as the first little flap may be, can we hope for an eruption of positive change… somewhere, someday.


Noa, Oct 2014

(Liz Magnes at the piano at her home in Jaffa, my daughter Yum staring out into the ocean...)